אתה נמצא ב: דף הבית > מאמרים > מספיק עם הכדור
Share
מספיק עם הכדור
13/07/2011 19:50

מספיק עם הכדור / כתבה שנכתבה בעיתון מקור ראשון

ד"ר שולה ארזי מציעה טיפול ייחודי לבעיות קשב המשלב טכניקות חדשניות בעולם.

מאת: איתמר מור

7 נובמבר 2003, י"ב בחשון תשס"ד
 
כשהוריו של יונתן בן ה-11 לא הבינו למה הילד לא לומד, הציעו להם בבית הספר לקחת אותו לאבחון. חצי שנה הפכו הוריו ברעיון עד שהחליטו בחיוב. כשהגיעו תוצאות האבחון שמחו ההורים לשמוע את מה שידעו תמיד, שהילד גאון, אך פחות אושר הסבה להם הבשורה השנייה, לפיה יונתן הוא ילד פגוע הסובל מהפרעות קשב וריכוז, והן אשר גורמות להישגיו הנמוכים בכיתה.

"האמיני לי שולה, כלום לא חסר לו לילד הזה". אני לא דורשת ממנו כלום. רק שיישב וילמד" היה המשפט ששמעה ד"ר שולמית ארזי שאליה הגיעו ההורים הנרגנים והמיואשים. אלא שארזי, פסיכולוגית חינוכית ושיקומית, רגילה לשמוע משפטים כאלו מדי יום. היא שאלה את ההורים בתמיהה: זה כל מה שרוצים ממנו?

"למידה היא סוג של נטילת אחריות, מעין מנגנון של שליטה עצמית", היא מסבירה. "אבל אם לא דורשים מהילד שום דבר אחר, מה הפלא שגם את זה הוא לא עושה? חשוב להתייחס לילד כאל בוגר, ולתת לו בחיי היומיום משימות הדורשות אחריות ותכנון מראש. את המיומנות הזו הוא יוכל ליישם גם בבית הספר".

ארזי מתמחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז המשלבות היפראקטיביות (ADHD). במכון שיר שהקימה במושב נחלים עם עוד שתי פסיכולוגיות ממשפחתה היא משלבת טיפולים מתחומים שונים לתוך תוכנית ייחודית שפיתחה, שאמורה לתת לילד כלים להתמודד עם הבעיה. מילת המפתח לפי ארזי היא "שליטה עצמית", והיא מבקשת להקנות אותה לילד באמצעים שבמבט ראשון לא ברור מה בינם לבין הפרעות קשב. בתוך וילה מטופחת מפעילה ארזי משהו שנראה יותר כגן עדן לילדים מאשר כמכון פסיכולוגי. חדר כושר משוכלל בכניסה מוליך לחדר אמנות ויצירה ולחדר מיומנויות הלמידה, ולידם שוכנים גם אולפן סרטים קטן, חדר הרפיה ואפילו ג´קוזי. כל ילד עובר בין החדרים ומסיים בשיחה טיפולית הבונה שלב אחר שלב את כוחות ההתמודדות שלו.

הורים זה לא חברים

ליקוי בקשב (ADD– Attention Deficit Disorder) הוא הפרעה התנהגותית נפוצה, המתבטאת בקושי למקד תשומת לב בפעילות מסוימת לאורך זמן, בעיקר כשהפעילות אינה מעניינת דיה. ילדים הסובלים מההפרעה מתקשים להשלים משימות, וחלק גדול מהם לוקה בהיפר-אקטיביות (ADHD– Attention Deficit Hyperactive Disorder) המתבטאת בחוסר שקט ובנטייה להגיב בפזיזות ולעתים באלימות. בהפרעה מעורב גם גורם גנטי, שעדיין לא אותר. שכיחות ההפרעה בעולם ובישראל עומדת על חמישה עד שבעה אחוזים מכלל ילדי בית הספר, וממשיכה לעלות, בין השאר משום שעם עליית המודעות להפרעה פונים יותר ילדים לאבחון. התסמונת אופיינית בעיקר לבנים: שכיחות הבנים הסובלים ממנה גבוהה פי חמישה מזו שאצל הבנות.

הטיפול התרופתי המקובל כיום הוא ריטָלין, תרופה המסייעת בשיפור התנהגותו של הילד והתנהלותו החברתית. יותר ויותר תלמידים עומדים מדי בוקר במזכירות בית הספר על מנת לקבל את הכדור היומי שלהם, אלא שזהו טיפול בסימפטום ולא בבעיה. הבעיה, לפי ארזי, נמצאת במקרים רבים לא בילדים עצמם, אלא בסביבה שאינה מכילה את הילד ההיפר-אקטיבי. "אלו ילדים יצירתיים, אנרגטיים ומעניינים, שיש להם עומס רב מדי של כניסת גירויים מהסביבה. לכן הם זקוקים לתשומת לב מיוחדת שתאפשר להם מצד אחד לבטא את כישוריהם המיוחדים ומצד שני תסייע להם לווסת טוב יותר את האנרגיה שלהם.

"לכל ילד, ובמיוחד לילד עם נטייה תורשתית להיפר-אקטיביות, דרושים הכוונה ותיווך של הורים. כדי להתפתח כראוי, ילד זקוק לאווירה רגועה, לתזונה מסודרת, לסדר יום הבנוי מחוקים ומגבולות, ולנוכחות הורים. חלק גדול מהאבות הם מה שאני מכנה ´אבא של שבת´. הם אמנם מגיעים הביתה בכל יום, אבל כשהילד כבר ישן, והמפגש היחיד המשמעותי של הילד עם אביו הוא בשבת. האסון הגדול הוא שכשבאותו בית יש גם אם שנעדרת מהבית לשעות ארוכות.

אחת מאותן אמהות שלא מבינות למה זה קורה לילד שלה תיארה לי פעם סדר יום שלו. הוא חוזר מבית הספר, ומחמם לעצמו את האוכל במיקרוגל. את רוב הזמן עד שהיא מגיעה הוא מבלה מול הטלוויזיה או המחשב. אם היא מגיעה מאוחר במיוחד היא מביאה איתה תמיד ´הפתעה´ מהדרך. את השעתיים-שלוש שנותרו לה עם הבן עד שהוא הולך לישון היא לא רוצה להפוך למאבק כוחות בנושאי שיעורי הבית, אז גם פה מוותרים לו הרבה.

"אולי זה ישמע ארכאי, אבל הכל מתחיל מהדברים הקטנים כמו לאכול את הארוחה ליד השולחן ולא מול הטלוויזיה, או להכין את שיעורי הבית כשבאים הביתה ולא לדחות אותם ל´יותר מאוחר´. הדברים האלה מוקנים על ידי סביבה הורית וסמכות הורית בלבד. אלא שההורים של היום חוששים שהילדים יאמרו להם ´אתם מדור אחר, אתם לא מבינים אותי´, ומתוך רצון להרגיש קרובים לילדים הופכים למעין חברים שלהם. לסמכות ההורית שהיתה בעבר היה אפקט ברור של מתן גבולות וחוקים, וזה בנה את הביטחון העצמי של הילד משום שהוא ידע שיש על מי לסמוך. מה שהורים לא מבינים הוא שניתן לקבוע גבולות באופן חברי ונעים ללא תוקפנות ואלימות.
 

"הורים חייבים קודם כל להפנים את הידיעה שילד צריך ללמוד להתאמץ, ושכל מאמץ תחילתו בלקיחת אחריות, והאחריות לא מתחילה בכיתה אלא בבית. ילד יכול לעזור: לתלות כביסה, להכין סלט לארוחה או כל דבר אחר שיהפוך אותו לשותף. כך הוא רואה וחווה את החיים כשהם כרוכים בעבודה. אפשר ליהנות מהעבודה, אבל לא חייבים. מה שכן חייבים זה להתאמץ. משפט כמו ´אני לא רוצה מהילד כלום, רק שילמד´ הוא מתכון הרסני בדיוק כמו המחשבה שחייבים לתגמל על כל מאמץ שהילד עושה. מותר ורצוי לתגמל מדי פעם, אבל יש להשאיר את התגמול למאמצים הגדולים יותר".

ברור לך שמה שאת מציגה כאן הוא בלתי אפשרי בחלק גדול מהמשפחות שחיות באורח חיים מודרני.

"למה בלתי אפשרי? ישנם פתרונות טובים, כמו מטפלת פרטית שמסוגלת במידה זו או אחרת לספק תמיכה רגשית קבועה ואיכותית. נכון שרוב ההורים לא יכולים להרשות לעצמם דבר כזה, אבל זה לא מכשיר את הצהרונים והמשפחתונים הגדולים, שדומים לפנימייה. המסגרות האלה הורסות את התשתית של מה שילד זקוק לו כדי להתפתח, ויוצרות פערים. ילד שנמצא במסגרת כזאת מגיל צעיר לא מסוגל לפתח צרכים אמיתיים הנגזרים מסדר יום נורמלי, משום שהוא נכנס למערכת שקובעת בעבורו מתי אוכלים, מתי ישנים ומתי משחקים. חלק גדול וחשוב בהתפתחות של הילד הוא הצורך לחוש רעב, עייפות, שעמום, סקרנות, כוח ומוטיבציה מבלי שיובילו אותו אליהם. העיקרון הזה מכונה ´כוונה והדדיות´, והוא הביטוי לחלק הפעיל של הילד בהתפתחות. כשהחלק הזה נעדר הוא מוליד פסיביות מוחלטת, ופסיביות היא ביטוי לחוסר שליטה.

"במצב כזה ילד יכול להפוך או לכנוע או למרדן, וילדים בעלי אנרגיות, שהיו אמורים מדרך הטבע לנתב אותן לאפיקים חיוביים, מוצאים עצמם אבודים עם כל הכוח הזה שהם לא יכולים להשתמש בו בתוך כל החוקים המגבילים, ומפתחים לעתים תוקפנות לא-מודעת ומרדנות שתאובחן בהמשך כ-ADHD. ההורים, לעומת זאת, מסוגלים איכשהו לאזן בין הרצונות של הילד לבין התנאים, ולו רק משום שהם קשובים לילד ולצרכיו".

דרך הרגליים

במהלך מחקריה ביקשה ד"ר ארזי ללמוד לעומק את מושג הקֶשב. לאחר שנים של מחקר היא הגיעה למסקנה כי ההגדרה הקלסית האומרת כי קשב הוא יכולת להתרכז בגירוי אחד תוך התעלמות מהאחרים מתעלמת מגורמים כמו יכולת התמדה, ארגון ובקרה, וכן היכולת למקד את ההקשבה או לפצל אותה בהתאם לצורך. היא ביקשה לבסס שיטת טיפול חדשה על ההגדרה החדשה והמרחיבה שגיבשה, והבינה כי לשם כך דרושה ראייה לא קונבנציונלית.

"הדבר הראשון ששמים אליו לב אצל ילד הסובל מ-ADHDהוא האנרגיות החריגות, ולכן גם מסמנים אותן כבעיה המרכזית, וכאן גם הטעות. במקום להראות לילד שיש לו אנרגיות אדירות ושזה דבר נפלא, לוקחים את הכוחות הללו ופוסלים אותם תוך הדגשה שהוא צריך לחסום את עצמו. מה שאנחנו מקבלים הוא פקעת עצבים שמצד אחד איננה מסוגלת לקשב, ומצד שני גם לא מסוגלת להשתמש או לשלוט לאורך זמן בכוחות שיש לה. איך שלא מסתכלים על זה, זוהי רק שאלה של זמן עד שהפקעת הזאת תתפרץ, ויגיע הריטואל הידוע של מכתב להורים, שיחה עם הילד ומורה מתוסכל".

רווית גנות מפתח-תקווה היא נערה בת 14 וחצי. היום היא כבר בכיתה ט´. כשהגיעה למכון שיר לפני כמעט שנה, דניאלה, אִמה, לא הייתה בטוחה שזה הצעד הנכון. "רווית תמיד הייתה ילדה תוססת ומלאת שמחת חיים. ההתנגשויות עם הלמידה בהחלט הפריעו, אבל לא הרגשתי נוח עם המחשבה שצריך ´לחנוק´ ילדה שמחה כזאת", היא מספרת. "לא עבר שבוע בלי מכתבים ומורים שמתקשרים הביתה. על העונג המפוקפק של להגיע לאספות הורים ולקבל מקלחת קרה על הראש, אני אפילו לא מדברת. ד"ר שולה הציעה אלטרנטיבה שלא חונקת את הכוחות של רווית אלא מנתבת אותם מחדש. לרווית יש עדיין בעיות, אבל הטכניקות שהיא קיבלה במכון נתנו לה יכולת להתמודד ולקדם את עצמה בלי לפגוע בשמחת החיים שלה. היו מורים שכבר סימנו את רווית כמקרה אבוד, ושולה הראתה לכולם שמיומנויות למידה הן דבר נרכש בדיוק כמו כל דבר אחר".

"זווית הראייה שלי היא אופטימית", אומרת ארזי. "אני מנסה להראות לילדים ולהורים שבבעיית הקשב ישנם גם יתרונות. לילדים האלה יש יכולת לקלוט גירויים רבים בו-זמנית. האנרגיות שלהם מבטאות משאבים פנימיים גבוהים, יש להם שטף רעיונות המאפיין חשיבה יצירתית וגמישה, ולכן הם יכולים להצליח ובגדול במקום שמצריך קשב מפוצל. תחומים כמו שיווק, פרסום, אמנות, תקשורת ומשחק הם קלאסיים בעבורם. היות שכרגע, בבית הספר, הם מתמקדים בפעילות פסיבית שדורשת ארגון וסדר או ריכוז לזמן ממושך, הם מתקשים. זה בסך הכל מצב זמני בחיים. אני לוקחת את הילד ואומרת לו, אלה הכוחות שלך, תשתמש בהם אבל שים לב מתי ואיך. או במילים אחרות: אם יש לך כוחות, שלוט אתה בהם ואל תיתן להם לשלוט בך".

רועי, ילד בן תשע, מגיע לעוד טיפול במכון. בביטחון עצמי של מי שמכיר הוא ממהר לעבר מכשיר הריצה החשמלי שבחדר הכושר כשכולו חדור רוח קרב. המדריכה מפעילה את המכשיר ולאט לאט מגבירה את הקצב לפי הרשאתו של רועי. התרגיל, שמזכיר יותר מבחן סיבולת ליחידה מובחרת בצה"ל, נותן לילד לבחון את יכולתו להתמיד במאמץ הפיסי כעוד סוג של שליטה עצמית. היות שמבחן השליטה הזה מתרחש במגרש שבו האנרגיות העודפות הן יתרון, רוב הילדים לא יבקשו להפסיק את פעולת המכשיר. לפי הפנים הסמוקות של הזאטוט, שבשלב מסוים נראה עסוק יותר בלא לעוף מהמכשיר מאשר בלרוץ עליו, קשה לשפוט אם המסר מוטמע דרך הראש או דרך הרגליים. אולם כשהמתרגלת – מורה לספורט טיפולי, שמתפקידה להבטיח שלא ייגרם לילד נזק – מודיעה על סיום התרגיל, היא מנתחת עם הילד את התהליך ואת משמעות השליטה בכוח הסיבולת בהשלכה לשליטה במצבים אחרים שאינם פיסיים דווקא, ושהם גם הקשים לו יותר לשליטה.

"היכולת לשליטה עצמית וההתגברות בתחום הפיסי, שבו יש לילד אנרגיות חיוביות, היא מעין הוכחה לנו ולילד שהוא מסוגל להתגבר", מסבירה ארזי. "את היכולת הזאת אנחנו רוצים שהילד יתרגם לתחומים נוספים". חשיבות לא פחותה היא מייחסת להרפיה שבאה בעקבות המאמץ הפיסי – כולל הג´קוזי. "גם בהרפיה נדרשת שליטה עצמית שנעשית תוך שחרור לחצים ומתחים. היכולת שנרכשת כאן תסייע בהתמודדות עם חוסר השליטה במצבים כמו שעמום או כעס".

זה לא יכול להיות אני

ליאת, אמו של משה בן ה-11, היא בעצמה מורה בחינוך המיוחד כבר למעלה מ-25 שנה. משה הוא הילד התשיעי מבין עשרה ילדים. ההתפתחות הלימודית שלו אופיינה באיטיות מדכאת. ליאת גייסה את כל ניסיונה המקצועי, אך חשה שהיא עומדת בפני שוקת שבורה. "הוא ילד כל כך שקט שלפעמים לא היה ברור שישנה בעיה, אבל משה בעצמו אמר לי כמה פעמים ´אני יודע שאני חכם רק שיש לי בעיה´.

"בכיתה ד´ החלטתי שאני עוקפת את המורה והולכת ישר למנהלת בית הספר. בעקבות הפגישה עלה רעיון לערוך למשה אבחון. אחריו באו אבחונים נוספים, שאחד מהם בדק את היכולות שלו תחת השפעת ריטלין. תוצאות כל האבחונים היו זהות: ילד שמבחינה אינטלקטואלית הוא מעל לממוצע, אבל סוחב איתו קשיי למידה הנובעים מלחץ נפשי וממטען רגשי גדול. הריטלין לא השפיע על תוצאות האבחון בשום דרך. שולה הצליחה לקחת את משה ובאמצעות האמנות וההרפיה להוציא ממנו את כל המטענים הכבדים הללו ופשוט לשחרר אותו. הוא גם למד קשה אצלה במכון, אבל זה היה במקביל לביטוי עצמי וגילוי סבלנות שהוא לא היה זוכה לקבל בשום מקום אחר".

"היה לי כיף אבל גם קשה אצל שולה", אומר לי משה כשאני שואל אותו על מכון שיר

אתה יודע ש´כיף´ ו´קשה´ לא תמיד הולכים יחד?

"היה כיף אפילו שהיה קשה. היה כיף באמנות ובחדר ספורט, והיה כיף גם בלמידה, אפילו שהיה קשה, כי התקדמתי וגם הצלחתי בהרבה דברים שלפני כן לא הייתי טוב בהם".
ארזי עוסקת גם בדימוי העצמי של הילד, שבדרך כלל הוא נמוך מאוד. כבר בפגישה הראשונה היא מבקשת מהילדים להביא איתם לפגישה הבאה תמונות משלבים שונים בחייהם. הילדים משלבים את התמונות בסרט שהם עורכים עם מורה במקום. הרעיון הוא לתת לילד לבנות מחדש את חייו ולערוך את הסרט על פי התקדמות התהליך שהוא עובר ולפי השינויים שהוא היה רוצה להכניס בהתנהגותו.

"יש כאן הזדמנות יוצאת דופן למשוב מצדו של הילד", מסבירה ארזי. "במהלך הפעילות במכון אנחנו מסריטים ומתעדים את הפעילויות שהילדים עושים. ילד שמגלה שליטה עצמית בפעילות ספורטיבית ומגיע למודעות ליכולת שלו לשלוט בעצמו, נדהם כשהוא רואה בסרט איך הוא נראה כשהוא מאבד שליטה עצמית במהלך פעילות אחרת. היו לי כבר כמה ילדים שפשוט עמדו המומים ליד המסך ואמרו לי ´זה לא אני, זה לא יכול להיות אני´. כלומר אם עד לאותו רגע הילד היה שותף פסיבי שרק קיבל ביקורת על התנהגות, כאן יש לו בפעם הראשונה אפשרות להפוך לשותף אקטיבי המבקר את עצמו וער להתנהגויות החריגות שלו".

האם ביקורת עצמית מצד מי שלא מודע להתנהגותו בעת שהיא מתרחשת אפקטיבית בכלל?

"היה לי כאן לפני זמן מה ילד בכיתה ו´, נאה, חכם ונבון, שתמיד הפתיע את הסביבה ברעיונות ובשנינויות. יום אחד הוא הפתיע כשהוא חזר מבית הספר עם מכתב אזהרה להורים שהוא לא יוכל להמשיך וללמוד בבית הספר עקב בעיות התנהגות. דיברו כבר על הפנייה לוועדת השמה (היכולה להחליט על העברתו של ילד למוסד לחינוך מיוחד), כשההורים פנו לבית הספר וביקשו ארכה. הילד היה כבר מטופל בריטלין, ובעקבות זאת סבל מתופעת לוואי של טיקים בעיניים. הוא הגיע אלי וחתם על החוזה שלנו. הוא הפנים בקלות אסטרטגיות למידה הדרושות להתכוננות למבחנים וכבר בתחילת הטיפול השיג כמה הצלחות, אבל בקטע החברתי וההתנהגותי הוא התקשה להבין את הריחוק שנוצר בינו לבין החברים שלו. רק כשהוא צפה בסרט הווידיאו שצילמנו במכון הוא פתאום אמר ´אני אלים! זה מפחיד!´.

"בתהליך הדרגתי הוא למד לבקר תגובות, להאט קצב תגובה ולפעול מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס. בתוך חודשים ספורים חל שינוי דרמטי בהתנהגותו, ובשלב מסוים התיר לו הרופא המטפל להשתמש בריטלין באופן סלקטיבי עד להפסקה מוחלטת. זה לא אומר שהילד שינה את אישיותו הדינמית, אבל הוא בהחלט רכש כישורים חברתיים חדשים שמאפשרים לו להתחשב בחוקים ובנורמות גם אם הם בניגוד לרצונו".

כהפרעה שאיננה מחלה מידבקת, אין חובת דיווח על ADHDלמשרד הבריאות. קשה לפיכך להצביע על קבוצות אוכלוסייה שבהן התסמונת שכיחה במיוחד, אך באופן לא פורמלי, בהסתייגות וזהירות רבות ותוך הדגשה שמדובר בניסיונה האישי בלבד, ד"ר ארזי מדברת על התגברות שלה בעיקר באזורי הפריפריה של יש"ע והגולן וכן בקרב משפחות חרדיות ודתיות מרובות ילדים.

"אני מאוד אוהבת ילדים עם ADHD. הם מלאים חיות, יצירתיים ואינטליגנטים, ואני חשה שיש לי שפה משותפת איתם. הם חושבים באופן שאינו שגרתי ואני משתדלת לנצל את היכולת הזו כדי לעזור להם. אני מאמינה ביכולתם להתאים את התנהגותם לדרישות הסביבה מבלי שייאבדו תכונות בסיסיות ויפות מאישיותם" מסכמת ד"ר שולה ארזי.
 

דירוג דף:
0 הצבעות [ממוצע: 0]
הדפס עמוד שלח לחבר
הוספת תגובה / חוות דעת
* שם:
* נושא / כותרת:
תגובתך:
קוד אבטחה:
בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר
תגובות / חוות דעת
אין תגובות לעמוד זה
התקשרו עכשיו

03-9339293
מכון שיר - מכון קשב וריכוז

שם מלא:
אימייל:
טלפון:
תיאור הפנייה:
קוד אבטחה:
חדשות מכון שיר
הסדר עם קופת חולים כללית-מושלם
קופת החולים הכללית ביטוח מושלם הכירה במכון שיר ומאפשרת הנחה משמעותית לטיפול פסיכולוגי, טיפול בהבעה ויצירה וכן לטיפול בקשב
ספורט טיפולי
טיפול באמצעות ספורט נערך על ידי מטפלת מנתחת התנהגותית שסיימה התמחות במכללת וינגייט. הטיפול כולל הקניית משמעת פנימית וחוזק פנימי השואב ממקורות גופניים. וויסות המאמץ וההרפייה בגוף עם השלכה לכל תחומי העשייה בחיים. קבלת חוקים וסמכות המבוגרים ובניית הרגלי עבודה תקינים.
סדנאות פלייבק לילדים
תיאטרון פלייבק הופך סיפורים אמיתיים ואישיים להצגה. הטכניקה מבוססת על עקרונות הפסיכודרמה.
כישורים חברתיים וחרדה חברתית
לשיפור כישורים חברתיים אנו מקיימים קבוצות קטנות באמצעותן נוכל לשפר את התקשורת החברתית ולהעלות את הביטחון העצמי.
ביופידבק
טיפול חדשני במכון !טיפולי בביופידבק באמצעות מחשב והדרכה צמודה. מתאים לטיפול בחרדות, באי שקט ואיזון הרגיעה של גוף-נפש  
סדנא טיפולית בדרמה
סדנא טיפולית בדרמה לילדים בגילאים7-14 תיפתח לאחר חופשת הקיץ - ההרשמה החלה.  
סדנא טיפולית לתיפוף
לילדים אנרגטיים -סדנא טיפולית לתיפוף הצליחה מאוד ותיפתח לאחר חופשת הקיץ - ההרשמה לנרשמים חדשים החלה.
שימוש מופרז בריטלין
הריטלין אמנם משפר את רמת הריכוז אך קיימות תופעות לואי משמעותיות. במכון שירניתן לשפר את הקשב בדרכים נוספות בהצלחה רבה! אנו נקנה לך ארגז כלים ואסטרטגיות חדשות.
הרשמה לטיפול מתחדשת
אנו נערכים לקבלת מטופלים חדשים לתוכנית המשולבת לטיפול בקשב.
טיפול בקשב
אנו מקבלים פניות חדשות לטיפול בקשב לתוכנית המתחילה לאחר חופשת הקיץ. מומלץ להרשם מבעוד מועד.
 

כל הזכויות שמורות © מוזה קידום עסקים פרסום ושיווק באינטרנט

פותח ע"י: וויז גרופ - בניית אתרים